יום ראשון, 28 ביוני 2009

אפסנאות

אחרי שנתיים שאני מתמידה להפתעתי בתחביב התפירה, הבנתי שאני חייבת להיות קצת יותר פרקטית ולרכוש לי עזרים טקטיים, או יותר מדויק - לדעת להשתמש באביזרים הנכונים שחלקם נרכשו זה מכבר ומי זוכר איפה הונחו, חלקם מפחידים אותי וכדאי להתחיל להתמודד, וחלקם סתם עושים לי את המוות למרות אלפי ניסיונות, והגיע הזמן לקבל הדרכה מעשית ממישהו מיומן. אבל זה בהמשך.

מאיפה אתחיל? קודם כל, נעים מאוד, אני ג'וסי ואני האדם המבולגן ביותר שהכרתם, בהתחייבות.
בנוסף למחלת הברדקת שאובחנתי בה מילדות אני גם סובלת ממחסור בפרקטיות, מפוביה מכל דבר "מכאני" או "טכני" שהוא פיזי, מחוסר הקפדה על הוראות שימוש בכלים ומכשירים, וכרגע גם מבית קטן מדי שבו כל העלק סטודיו שלי (פינת יצירה, בינינו) נמצא בסלוני הקט, על כל מראה עי החרבות שלו.

אז די בהתחלה רכשתי לי מספריים טובים ויקרים שכבר הספקתי להקהות כי לא שעיתי להוראות שאין להשתמש בהם לגזירה של כל חומר אחר שאינו בד, שלא לדבר על שאריות דבק שדבקו בהם ושאר דברים שלא יעלו על הדעת אצל אדם נורמלי. ניחא, רכשתי זוג טוב נוסף שעליו אני שומרת היטב כבר חודשיים.

במחלקת טושי הפלא בחנות הקרובה לביתי, אלה הסגולים שמתנדפים באוויר ואלו התכולים שנמחקים במים, כבר יש לי חופשי חודשי וזה לא עסק זול.
מובן מאליו שלרובם אובד הפקק תוך יום יומיים, למרבה הגועל אני נאבקת בדיו המתפוגג עם מעט רוק ויכולה להם גם כשהם גוססים, כנראה שזו הסיבה שהסימונים שלי לעתים קרובות לא נעלמים אף פעם, בטח לא מהאוויר, וניגוב במטלית עם מים רק גורמת להתפשטות מסיבית של כתמי צבע על הבד (אותו צבע שהיה לי קשה בכלל להוציא מהטוש הגוסס, כן?).
לרוב רק כביסה אמיתית במכונה פותרת את הבעיה, אבל אני לא מעוניינת לכבס כל שטות שאני תופרת. (את האמת אני ממש מפחדת לכבס שמא משהו ייפרם לו).

אז תשאלו למה אני חורנית ולא עובדת כמו כל סמי מקצועית עם גלגלות חיתוך וגמרנו? הו, אז ברור שניסיתי וברשותי נכון לעכשיו 6 גלגלות חיתוך, אחת שנחשבת מעולה של OLFA עם הידית הארגונומית, PRYM הגרמנית הזולה יותר וכמה פושטיות לגמרי שקניתי בסופר ב- 2 יורו שבחיי שעובדות לי הכי טוב אבל גם הן, כמו כולן, לא באמת חותכות לי את הבד לגמרי, ואני מדברת על שכבת בד אחת!



אחרי שהאשמתי את עצמי ואח"כ את הלהבים, שהחלפתי שוב ושוב כמובן, נתתי לבעלי הטכנוקרט לנסות - וגם לו זה קרה, תמיד נותרו אזורים שלמים בבד שלא נחתכים. זה משהו באנרגיות בבית? אני אשכרה חושבת שאני צריכה לעבור סדנת חיתוך, למרות שקראתי בנושא כל מה שאפשר, צפיתי בכל סרטוני הוידאו הביתיים ביוטיוב של כל מיני דודות קווילט אמריקאיות עם ציפורניים עשויות שחותכות 12 שכבות בד בקלילות. אני על סף דלקת פרקים ועדיין לא הצלחתי ולו פעם אחת לחתוך שכבת בד אחת לחלוטין בזבנג וגמרנו.

מקצוענית ביוטיוב

קולגה

קניתי גם כמובן בתחילת הדרך משטח מתרפא גדול עם אינצ'ים וסנטימטרים, הוא עדיין בשימוש אבל לצערי הרסתי אותו חלקית כשפעם בטעות גיהצתי מעליו משהו למרות שהיתה שם מגבת באמצע... הוא כמובן נהרס בחלק הזה וקיבל בליטה גדולה וסופנית. וזה רק בגלל שאין לי קרש גיהוץ, גם אין לי כ"כ מקום לזה, והכל אני עושה על הרצפה. חוץ מזה אני משתמשת סתם בסרגל ארוך ומאסיבי שאינו סרגל מיוחד לקווילט, זה כמובן מקשה לגמרי על סימון ריבועים/מלבנים וכו', כי גם בדרך החתחתים שלי (מדידת המרחק מהקו האנכי הראשון, סימון עשרות נקודות בטוש במרחקים זהים ואז מתיחת קו מקביל בטוש חצי מנודף, ע"ע), אף פעם לא יוצא לי ריבוע מושלם! תמיד יהיה איזה רבע אינץ' סורר, במקרה הטוב, לכאן או לכאן וזה בלי להזכיר את הגזירה הסופית במספריים (למרות שכאן אין תלונות, בזה אני מיומנת וגוזרת ישר:).

לי כל גל נושא מזכרת

אז הזמנתי מהאינטרנט לפני יומיים סוף סוף סרגל אמיתי לקווילט, ריבועי ושקוף של חב' אומניגרד, ובנוסף גם סרגל פלא שכזה שנועד לחיתוך, עשוי מחומר אקרילי גמיש ועליו עשרות חריצים בשביל מעבר גלגלת החיתוך, כלומר חותכים על הסרגל עצמו. אדווח כשאקבל ומקווה שאיכות חיי תשתפר פלאים.

טא-טם, הנה הגיעה החבילה. זהו הסרגל המחורץ, Shape Cut Plus, מקווה שאפשר להבין מהתמונה איך זה עובד. אצלי החריצים הם כל חצי אינץ', אבל יש בכל מיני גדלים. אפשר לחתוך איתו רצועות דקות כמובן, כמו סרטי אלכסון, או כל צורה אחרת כמו משולשים, מעוינים, מלבנים וכו'. לטענתם זה עובד עד 8 שכבות בד, פסדר...


יחד איתו הגיע כמובן סרגל הקווילט הרגיל שהזמנתי, שבינינו נראה לי שיעשה את העבודה וישמש אותי יותר מהפטנט ההוא, ועוד סרגל שטותי היישר מממוחם המסחרי הקודח של הקווילטרים האמריקאים, שנועד לשרטט שוליים מקושתים, גלים וכו' - חסל סדר סימונים בעזרת צלחות ומכסים עגולים.


בעיה ציודית אחרונה שאקטר עליה היום היא רגלי מכונה. רק לאחרונה העזתי להכיר את הרגליים שקיבלתי עם המכונה, הרי סיפרתי שכל מה שמכאני מפחיד אותי, ולכן אם אני לבד בבית (קרי ללא הטכנוקרט) סיכוי גדול שאם אחליף רגל אאלץ להיתקע איתה עד שהוא יבוא להושיע אותי ולהחזיר את המצב לקדמותו.
אבל זה היה פעם כאמור, לאחרונה אני מחליפה רגליים בקלילות, מבריגה ועניינים, אבל עדיין לא מצליחה להבין איך משתמשים בכל רגל משוכללת שברשותי.

פרפרים המשקיענית כתבה מדריך בנושא, אבל עדיין אישית לא הצלחתי להשתמש כראוי ברגל של סרט האלכסון למשל.

השבוע למשל קניתי בטעות כביכול רגל ל- piping (שרוך שעטוף בסרט אלכסון שמשמש כאלמנט קישוטי לשולי כריות למשל וכו'). בטעות, כי רק אחרי המון ניסיונות וגיגול היסטרי בחיפוש אחרי הוראות באנגלית לרגל שתיראה בול כמו זו שברשותי, אך לשווא, הבנתי שהגרמנית בלבלה אותי וקניתי סתם רגל לתפירת שרוכים וסרטים שאין בינה לבין פיפינג כלום. סתם עוד רגל מיותרת למשהו שאין לי צורך בו.


בכלל, כל המושלמות האלה (ע"ע פרפרים) יודעות להשתמש בכל פטנט שהומצא כדי להקל כביכול על חיי התופר הקראפטיסט המצוי. אני לעומת זאת קונה בלהט, שיהיה, מאפסנת איפשהו וממש מפחדת לנסות.

למשל המכשיר להכנת סרטי אלכסון, יש לי שניים כאלה לגדלים שונים שעדיין סגורים באריזה המקורית, לא יודעת למה, אבל תמיד נראה לי שאם ממילא אני לוקחת טוש חצי מתפקד, סרגל לא מהתחום ומספריים, ומשתטחת ומסמנת לי עקום וגוזרת עשרות מטרים של סרט אלכסון מהבד שברשותי, אז עוד קצת גיהוץ על הרצפה עם המגבת זה מה שישבור אותי?

3 תגובות:

  1. מייל הקיטורים שלך הפיך בי כל כך הרבה תקוה, אני כל כך מזדהה עם כל הדברים שכתבת, קניתי את הזינגר המפורסמת לפני שבוע ומאז חוץ מפעם אחת שישבתי עם הבן זוג בפינת היצירה (שולחן האוכל בסלון) וביחד השחלנו את החוטים ועשיתי תיקון אחד של פס ישר, שיצא עקום בצורה מעוררת דאגה, היא שוכבת בצד מחכה שאני אחזור אליה... באותו ארון עם המשטח חיתוך והבדים (סכין עוד לא רכשתי...בקרוב)אז אני מעודדת, כי אם אני יעזור אומץ אולי יום אחד אני אצליח להפיק אוצרות כמו שלך ! העבודות שלך מהממות, אחת אחת, כייף שיש לך בלוג, בדיוק אתמול גיליתי את הפליקר שלך.

    השבמחק
  2. חח, זה עוד יקרה, אל תדאגי, גם אני ברחתי בהתחלה לפרויקט אימתני של תפירה ביד, כאילו במקרה... אבל זה בטוח בגלל שלא הרגשתי נוח עם המכונה הזרה הזו על השולחן.לא שהיום אני שולטת בה ביד רמה, אבל אנחנו כבר חברות:)

    השבמחק
  3. לירון בן דוד5 ביולי 2009 בשעה 9:55

    האמת? הפתעת אותי....
    העבודות שלך כ"כ מושלמות (אני עדיין זוכרת את מה שתפרת להפעלת הילדים ביומהולדת של בתך) שחשבתי שאת שולטת ביד רמה (כמו פרפרים) בכל האמצעים הטכנולוגיים ואם לא כך אז כנראה שזה הכישרון מדבר בלי תמיכה מכנית...
    מזל טוב לרגל פתיחת הבלוג

    השבמחק