יום שני, 26 ביולי 2010

חוזרת במגילה

(סליחה ממי שקיבל את העדכון הזה למייל פעמיים, זה לא אני, זה ה-feedburner האלה והתקלות שלהם, גררר)

חודשים ארוכים שלא כתבתי כלום. בתקופה הזו הספקתי לעבור דירה סוף סוף, לסדר אותה בקצב נפשע כמעט (עוד יש כמה ארגזים שלא נפתחו עד היום, כבר 7 חודשים), לעצב אותה קצת, שזה החלק הכייפי כמובן, אבל רק כשמסודר. להיות בהריון ולבלות את רובו בבהייה באח הגדול2 ולתהות אם אלירז זה שם שעובר;-), לא לתפור שום כלום כמעט חוץ מכמה מכפלות מכנסיים, לקנן טיפה ברגע האחרון של תשיעי בכל הקשור לתפירה, אבל רק ברמת הלגזור ולחתוך קצת בדים לשמיכה עתידית וכיוצ"ב לרכש החדש בלי יכולת להתרומם בחזרה מהרצפה (אני מהז'אנר שלא מכין דברים מראש בתחום, בקושי כיבסתי כמה בגדים זעירים ירושה מאחותה, בטח לא קניתי דבר). ולבסוף ילדתי לפני כמעט 4 חודשים את היצור המתוק שמתכנה שוֶוסטי, שם הבטן שנבחר ע"י אחותה המרוגשת ביום שגילינו לה (שווסטר = אחות), שבעצמה גם מתכנה עד היום כמעט בלעדית בינינו לבין עצמנו, ההורים, בשם הבטן שלה - בַּתי.

הנה הצמד. למעלה בגיל שבועיים, עת הקטנה היתה גוזל מסוג רבע עוף להפתעתנו, ולמטה כעבור 3 חודשים כשהיא כבר הפחזנית שהיא


ילדתי בבית החולים האנתרופוסופי המרוחק ממני שממוקם בפאתי העיר בינות יער ונהר (אין סניף של ארומה או שילב בסביבה ;-), ומי שמכיר אותי קצת, בטח בהקשרים של הריון ושות', הרים גבה או שתיים, כי לכאורה זה הכי לא אני, אבל רציתי לעבור חוויה שונה מזאת שעברתי בבית החרושת התל-אביבי בלידה הראשונה וכך היה.

אז לא, בית חולים אנתרופוסופי לא אומר שיולדים ואז יוצאים לעבוד בגינה כמו שהצחיקה אותי ש', אבל כל מיני פיות מלובדות, כבשים סרוגות ושאר קישוטים שמוכרים לי מעולם היצירה היו פזורים בדלפקי הקבלה ובחדרים הנעימים ושעשעו אותי, כי בחיי שהדבר הראשון שעלה לי בראש בזמנו כששמעתי על ביה"ח האנתרופוסופי, היתה התהייה אם יתנענע לי מובייל של פיות מעל הראש.

הנה קצת מהפיצ'פקעס שפזורים שם, צולמו בחשאי בתנאים לא תנאים בפלאפון שלי (סתם כי הרגשתי שהם לא מתים שם על קליקים ומצלמות. כרגיל אפשר ללחוץ על התמונות להגדלה)


ודברים קצת יותר מהותיים שמבדילים את ביה"ח מאחרים, לפחות על דרך השלילה:אין תינוקיה, אין חיתולים חד פעמיים או בקבוקים, לא לוקחים לך, לא רוחצים לך, לא מחסנים לך (גם לנשים שעוברות קיסרי אגב – התינוק מונח מיד על האם עוד לפני תום הניתוח ואין חדר התאוששות רשמי ומנוכר). בית החולים מתמחה בלידות לא סטנדרטיות ומיילד למשל עכוז בשגרה וכו', אבל הוא בית חולים לכל דבר (בגרמניה יש גם הרבה בתי יולדות פר אקסלנס, שאינם בתי חולים, אבל עד כאן מבחינתי, עדיף כבר בבית למי שמסוגל).

בכלל הייתי היחידה שילדה באותו היום והרגשתי שזה בית החולים הפרטי שלי (למחרת כבר היה קצת אקשן). כל המיילדות ולאחר מכן האחיות במחלקה של אחרי קוראות היטב את התיק שלך, כי עברת פגישה אישית בהריון שבה שטחת את כל סיפור הלידה הקודם שלך, אם היה, את ענייני ההנקה שחווית, הבעיות וכו', והן מעוניינות לעשות הכל כדי לשפר ולעזור (בחיי שכל מי שנכנסה לי לחדר הכירה בפרוטרוט את הסיפורים שלי, ואוהו היו לי). ממליצה למי שרלוונטי ומזדמנת ללדת בעיר:)

ובחזרה לדירה החדשה - הנה פינה מהחדר של הגדולה. הפעם יש לה חדר מאוד גדול ועדיין אין מקום לאחסן בו את כל הדברים שלה, בעיה של אנשים מבולגנים שגם קשה להם נפשית להיפטר מחפצים חסרי שימוש, למרות שבמעבר הזה זרקנו חצי בית. קיר אחד נצבע לבקשתה בוורוד והודבקה בו רצועת טאפט, כלומר היא רצתה כמובן שכל החדר ייצבע בוורוד, אבל הצלחתי להניא אותה מהמפגע ולהשאיר את שאר הקירות לבנים.


לאחר הלידה מהר מהר ניסיתי לתפור לי תיק לעגלה בדקות שנתנו לי לנשום, למרות שגם עגלה לא קניתי מראש וחיכיתי לחדשה שבועיים עד שהגיעה (זו של הבכורה נגנבה בזמנו, כמו כמעט כל דבר רציני שהיה שייך לה ונשבר/נקרע/נהרס וכו'. רק מיליוני בגדים חמודים שרבים מהם היא בכלל לא לבשה יש מה להוריש לקטנה, שמצדה לא התאימה בכלל במידות של ההתחלה וקנינו לה/קיבלנו עוד המון בגדי ניו ביורן מהסוג הזעיר במיוחד - טעות גדולה, בקושי הספיקה ללבוש את חציים, הרוב עוד עומד לי כאן מקופל וריחני כמו שהונח, מה שגורם לי לחשוב שאולי בלית ברירה אצטרך להביא מתישהו עוד בת נוספת לעולם כי ממש חבל על הבזבוז;-)

תיק העגלה הוא אלתור על תיק החיתולים של איימי באטלר - הבסיס שלו עם הכיסים המכווצים בגומי והמחיצה הקשיחה, רק שהתיק של באטלר כנראה מיועד לשמש כתיק בית לאחסון בלבד של חיתולים ושות' כי הוא פתוח לחלוטין, לכן מיקמתי ידיות שונות אחרת והוספתי לו חלק סגירה א-סימטרי משהו עם פיפינג ומגנט. לצערי לא צילמתי אותו כשהיה חדש דנדש ויציב, הנה כמה תמונות מאיזה פיקניק כשהיה כבר בשימוש אינטנסיבי


לא הספקתי לתפור יותר מדי דברים כי הפחזנית היא תינוקת מהסוג התובעני משהו, והזמן היחידי בשעות היום שהיא באמת ישנה ולא רק מנקרת לפרקים הוא רק בטיולים בחוץ. לפחות אני קצת קוראת על ספסלים...

מהבד של התיק ועוד כמה בדים עם עיגולים/נקודות תפרתי כיסוי עליז וקליל למזרן פעילות, שנסגר מאחור ברוכסן נסתר. הנה היא מדגימה אותו בגיל חודשיים:


ולסיום עוד אירוע מרגש. תמה תקופה, נגמר הגן, ועוד חודש הגדולה-הקטנה שלי מתחילה כיתה א', שזה באמת לא ייאמן איך עברו השנים האלה בצ'יק, אני זוכרת כל פיפס שולי גם מהזמן שהיתה בת גילה של הקטנה, שבכלל כ"כ מזכירה אותה ויזואלית מהגיל ההוא, מה שמעורר עוד ועוד זיכרונות קטנים.
ואפרופו, 2 תובנות/תהיות הרות גורל שמטרידות אותי:
זה תמיד ככה שאבות, גם כאלה סופר נוכחים שגידלו את הילדה שווה בשווה, לא זוכרים הרבה נקודות ציון משמעותיות בחייה (סטייל מתי היא התהפכה ומה היא לבשה לבדיקה של אולטרסאונד ירכיים;-) או שזו רק אני הקרציה עם הזיכרון הפסיכי שהכל מתועד לה בראש וזה נורמלי שהוא רק חי את ההווה ולא זוכר כלום?
זה רק אצלנו2 - שהילדות הן בנות אלף פרצופים, לא רק בתמונות אלא ממש משתנות במראה עוד במהלך אותו יום? זוכרת שבתי היתה מתעוררת בבוקר כתינוקת "הולנדית" ענוגה ובצהריים היתה נראית פתאום כמו אמא שלי. אז גם הקטנה ככה בדרכה, וכל יום וכל תמונה היא נראית אחרת, אפילו הצבעים הכלליים משתנים במציאות כל כמה שעות. בהתחלה קראנו לה בת-שבע, כי היא נראתה לפעמים כמו מין בת-שבע כזו, אמנית קרמיקה פולניה שזופה קצוצה בת 56 עם כובע קש.

אז לגבי ביה"ס אולי יהיה פוסט נוסף, אם לא אחזור שוב לשתיקה וירטואלית, כי אני חייבת
לתפור לה כמה דברים לכבוד האירוע המכונן (בטח אחרי שהתעלמנו בגדול מנפילת שתי השיניים הראשונות שלה בדיוק כשאחותה נולדה, אייקון של דמעה). ולאאא, ברור שלא אתפור לה ילקוט, חסר לי, היא גם ככה מעולפת מכל שפע הדגמים המכוערים שיש בשוק ולא יודעת מה לבחור מרוב התלהבות, אבל אולי תיק ספורט שהתבקשנו להביא ודברים קטנים אחרים.

בגן נערכה השבוע מסיבת פרידה, וקנינו יחד עם עוד חברה שעוזבת מתנות ל- 2 הגננות של הקבוצה. ברגע האחרון, לילה לפני המסיבה, החלטתי שאני חייבת לפחות לעטוף להן את המתנות בעבודת יד ליחס קצת אישי יותר. אז זו שקיבלה סט קוסמטיקה שווה של לאוקסיטן, שהייתי רוצה לעצמי בכיף, קיבלה אותו עטוף בשקיק הבד מימין, וזו שקיבלה תלוש לחנות הבגדים האהובה עליה, קיבלה אותו בתוך תיק איפור טילדאי.


הגדולה נסעה הבוקר לחופשה ארוכה בכפר אצל סבא וסבתא, ואני מקווה שבין היתר אמצא זמן לסיים את שמיכת הטלאים של התינוקת עוד לפני שתהפוך לפעוטה ובכלל שאחזור לשוונג.

19 תגובות:

  1. קודם כל מזל טוב וברכות להולדת הקטנה, הבית חולים נשמע חלומי!!! בתור אחת שעברה לידה ראשונה טבעית בלניאדו וכרגע עומדת לפני לידת תאומים אני מייחלת ללידה עם כמה שפחות התערבויות ורגישות של הצוות... התיק חיתוליםמקסים אבל המזרן פעילות וואוו!!! וגם החדר חלומי!! בקיצור אחלה פוסט מרגש משמח וכיף לעיניים!!

    השבמחק
  2. הייי! חזרת לעולם?!
    השווסטי שלכם מעלפת! ובתי כרגיל לא טומנת ידה בצלחות.
    ואהבתי מאוד את הקינון שלך. מקסים! החלפת את המחשב במכונת התפירה, אני מבינה. אנא השמיעי קול.
    נשיקות
    הדס

    השבמחק
  3. א. הן פשוט יפיפיות ומתוקות שבא לאכול אותן. מזל טוב!!!
    ב. איזה כיף שחזרת! את לא יודעת איזה תענוג זה לקרוא אותך, יחד עם התמונות המדהימות של התוצרים המושלמים. הרגת אותי. אם זה מה שאת עושה עם תינוקת תובענית... יא ווארדיקי!
    ג. עוד וואו אחד על תיק החיתולים המטמטם! יום אחד אם תוכלי לתת כמה הוראות ... אחכה בשקיקה.
    ד. ועל משטח הפעילות... איך עושים את זה? מה בפנים...
    טוב יללה, אמרת שאין לך זמן, אז אסיים בתחינה נרגשת:
    עוד.

    השבמחק
  4. איזה כיף שחזרת! כל כך חסרת! שמחה לקרוא שעברת חוויות טובות ולהציץ בתמונות המקסימות. מזל טוב!

    השבמחק
  5. השווסטי מתוקה ומשתבחת עם החודשים. הפוסט שלך היה כייפי ומעניין. גם אני ניסיתי חוויית לידה אחרת אבל הלכתי לכיוון אחר ולא צפוי, הייתי במעייני הישועה, היה חוויה מעניינת בעיקר.
    שיהיה לך ערב נפלא

    השבמחק
  6. תודה בנות
    GALORE - בתוכו ספוג איכותי כזה (הלכתי למפעל לידי, מיששתי כל מיני, בחרתי אחד קשיח למדי, אולי היה צריך להיות טיפה יותר דק שיהיה קל לגלגל אותו, בפעם הבאה...)

    וארנבת, יש איפשהו רשומה שלך על החוויה המעניינת שעברת? נשמע מעניין:)

    השבמחק
  7. עבר הרבה זמן מאז העדכון האחרון, וכאשר קבלתי את זה, נהנתי מאוד, אך לפני הכל מזל טוב להולדת הבובה המתוקה (עושה רושם ששכחתם להוציא את נייר הקופי הבנות מאוד דומות )והעיניים שבו אותי. מאחלת לכם הרבה הנאה ונחת.
    באשר לעבודותייך ממש תענוג,הן בבחירת הנושא, הן בבחירת הבדים ולסיום הגימור אין מילים,מושלם.
    תענוג לראות פינות מהבית שלך העיצוב נהדר וזה נראה כמו הטטש שלך.
    הרבה כייף ומצפה להמשיך לקבל עדכונים ממך צביה

    השבמחק
  8. הפחזנית מאממת! לגמרי ג'רמן בלי ניצוצות יהדות
    בית החולים האנתרופסופי - נעתקו המילים מפי - סחתיין על החוויה - כמעט לידה עם דולפינים...רגע ואת ממשיכה עם הרב פעמי?

    כל היתר - פיור ג'אספן - מאיר עיניים ומלא בטעם טוב
    ואיזה כייף על הדירה המוארת והמעוצבת. נדמה כי אני אחרונת האימהות שנשארה בדירת הסטונדנטים סטייל ולא עולה קומה ...

    כייף שחזרת
    לדה

    השבמחק
  9. איזה כיף שהגחת סופסוף! ניחשתי שהיית עסוקה בגידול משהו בבטן-יצאה מהממת! התוצרים שלך כרגיל משהו משהו. מקווה שהרשומה הבאה לא בעוד 7 חודשים...

    השבמחק
  10. לדה, ואיי, אם אמא שלי היתה שומעת אותך עכשיו היא היתה רצה להביא את האלבום המרוט שלה, ומראה לך איך היא נראתה בדיוק כמוה כשהיתה תינוקת רק עם צבע עיניים אחר. הכי יהודיה כשרה חח. צריכה לכתוב לך, בקרוב.

    השבמחק
  11. נחת.
    אני חוזרת וקוראת את הפוסט הנהדר הזה בפעם ה-8 לפחות וסופסוף מגיבה לו. מזל טוב. גם לי יש אחות שאנחנו קוראים לה שווסטי - ואת שלך אפשר לאכות ברגע. ממש פחזנית.
    הגדולה ממש ענקית כבר , החדר מעלף וכל היצירות שלך - משגעות !
    תמשיכי תמשיכי....
    :-)
    אילת - איולה

    השבמחק
  12. איולה, קטע שגם לכם יש שווסטי:)) ותודה

    השבמחק
  13. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  14. מזל טוב! באמת הרמתי גבה כשקראתי על הלידה :) ילדתי קצת אחרייך את מס' 3. אשמח לקבל הסבר על תפירת הכיסוי למזרן. הוא כמו ציפה עם רוכסן? ומה עובי וגודל הספוג? אני רוצה להכין כזה בקרוב.

    השבמחק
  15. נאווי - למה הרמת גבה? :O (ועוד עם התגובה שבחרת למחוק בכלל סקרנית).
    ןהמזרן, כן כתבתי שעשיתי מאחור רוכסן נסתר (כלומר מצופה בעוד חתיכת בד, כמו בציפיות לפעמים), רק שלא תפרתי 2 יריעות כמו לציפה בגלל ה"תלת מימדיות" הוספתי פינות.

    אאל"ט המידות שלו 1.5 על 1.35, לא זוכרת למה לא עשיתי מרובע (אולי כי הספוג שבחרתי לא הגיע למטר וחצי בחלק אחד, נדפק לי הזיכרון). העובי שלו הוא 3 מ"מ, בדיעבד הייתי בוחרת ספוג קליל יותר באותו העובי (היו המון סוגים במפעל) או רק 2 מ"מ כדי שיהיה אפשר לגלגל אותו בקלות, שלי דחוס מדי וזה די בלתי אפשרי לגלגל אותו, אבל מאוד נוח לשבת עליו, כולנו ניכסנו לה אותו בסלון:)

    השבמחק
  16. ארנבינה. מוכר לך? בגלל זה הרמתי גבה :) אני ילדתי את עמליה קצת אחרייך :)
    התגובה שמחקתי היא סתם שלוש-ארבע המלים הראשונות בתגובה שלי שלא נמחקה. כנראה נלחץ איזה מקש והיא נשלחה בטעות. לא ידעתי שיראו את זה ככה (אחרת לא הייתי מוחקת).
    אשמח לקבל הסבר קצת יותר מפורט על תפירת הכיסוי למזרן. לא הבנתי איך תפרת את הפינות כך שיהיה תלת ממדי.

    השבמחק
  17. אה, אז תגידי ארנבינה. מזל טוב גם!
    תדמייני תיבה, במקום לתפור רק 2 בדים כמו לציפה, תוסיפי עוד 4 רצועות בד בגובה המזרן בערך, אחת לכל צד (פאה?), שמתחברות לשני הבדים המרכזיים. תכלס זה לא כזה חשוב בעיניי, כי לא מדובר בגובה (נפח) משמעותי, אפשר לוותר.

    וכמובן שהתכוונתי שהמזרן שלי בגובה 3 ס"מ ולא מ"מ, אבל בטח כבר הבנת.

    השבמחק
  18. יו, יקירה! ואני אפילו לא ידעתי שילדת! היא מ-ה-מ-מ-ת
    אני חייבת לפנות לי איזה שעה כדי לעבור על כל היצירות היפיפיות שלך אחורה. כמה כיף שצצת לי שוב :-)

    השבמחק
  19. ג'וסי
    אני לא מהמגגלות אבל ככה הבנתי בין השורות ששווה אז גיגלתי
    יוהו ! היה לי שווה
    רק לראות שוב את אהובת ליבי וגלות שנוספה לכם סופגנית מתוקית
    יש לי הרבה מה לקרוא והלתעדכן
    אני מתעלפת פה מכל הרעלת האסתטיקה
    את מוכשרת ברמות שהמוח שלי לא יכול לתפוס
    אם לא הכרת את הסגנון (ואני יודעת שהכרת אז אנ יאמא של פיצי מיצי לא הוא כבר לא פיצי מיצי אני חושבת להחליף לו את השם לגסטרונום... )

    השבמחק