יום חמישי, 2 בספטמבר 2010

שלום כיתה א'

אוף, איזו כותרת בנאלית ועוד באיחור משהו, אבל על הלוח בכיתה של בתי לא נכתב המשפט הנוסטלגי הזה אז לפחות כאן.





תקליקו על הפליי הקטן באמצע ופתחו רמקולים


עברנו לברלין כשהיא היתה בת שנתיים וקצת, והבטחנו לעצמנו שניה לפני, באיזה מעמד מרגש על הרי ירושלים (נו, זה בנוסטלגית, בעברית זה היה בסה"כ טיול של הגן דאז לאיזור), שאת כיתה א' היא תתחיל בישראל. אז הבטחנו, אף אחד לא סיפר לי שהזמן הזה יעבור באמת בצ'יק, ועוד מעט נהפוך לאחת הבדיחות האלה של הישראלים בוואלי באמריקה, ש"תיכף כבר חוזרים, אחרי הקולג' של הילדים";-)

היא בעצמה כבר חיה כאן יותר זמן מאשר חיה בישראל, הישראלית הקטנה שלי, ובדיוק הבוקר מצאנו זרוק בחדרה ציור שציירה לעצמה, שבין היתר מצוירים בו 2 דגלי ישראל עם לב וחץ, כמה צחקנו. בכלל היא טוענת שרוצה ללמוד בארץ. היא באמת מוכנה ללימודים בישראל, וידעה לכתוב ולקרוא בעברית עוד לפני הגרמנית, ובסוף בכלל הולכת לביה"ס בינלאומי דובר אנגלית, מה שקצת מפחיד (אותי לפחות).
(אני כבר קולטת שמסתמן לו פוסט קצת משתפך, בכ"ז לא כל יום ילדה שלי הולכת לכיתה א').

אז לפני הכל בחרנו ילקוט, משימה לא פשוטה עם כל השפע המנצנץ שיש בשוק. לשמחתי היא הסכימה לתת צ'אנס גם לאלו הסולידיים ללא הדמויות והצבעוניות שמכאיבה (לי) בעין, לא מובן מאליו אצל מותגית שכמותה שמושפעת מפרסומות, ולבסוף בחרה אחד כמעט חלק. כאן היא עורכת איתו בבית חזרות גנרליות שבוע לפני, אח"כ ירדנו איתו לסיבוב שוויץ ברחובות העיר הגשומים. (הילקוט עוד יפציע אינספור פעמים בתמונות היום:)

ואפילו התאימה לו בגדים ואקססוריז

אצלנו כבר התחילו הלימודים ביום שני השבוע. יומיים לפני, בשבת, היה טקס (זהירות, מילה בגרמנית) ה"איינשולונג" המרגש לכיתות א'. (בגרמנית יש מילה הרי לכל דבר ואיינשולונג פירושו התחלת בית הספר, אבל זו היתה המילה הגרמנית היחידה שנכתבה שם איפשהו, לרווחתי).

אחד המנהגים הנחמדים של הגרמנים, שכולם מקיימים אותו יפה יפה, הוא ה"שוּלטוּטֶה" או "צוקרטוטה" (בתרגום מאולץ: קונוס ביה"ס או קונוס סוכר), ואכן מדובר בחרוט שעשוי בד"כ מבריסטול מקושט, עבודת יד או קנוי, שאותו נושא בגאון כל ילד בגרמניה שעולה לכיתה א'. בתוך הקונוס הזה שהכינו ההורים (אצלנו גם הגננות העניקו לה בסיום הגן אחד שעשו מבריסטול), מסתתרות הפתעות בדמות אביזרים קטנים שקשורים לביה"ס, סתם שמונצעס חמודים וכמובן - בעיקר ממתקים.

**תוספת מאוחרת קטנה**
עיקר שכחתי! בתור חובבת טריוויה, נוסטלגיה, אנתרופולוגיה, אטימולוגיה, יהדות ובטח עוד כמה, התרגשתי לגלות שטוענים שהמנהג הגרמני הזה לקונוס הממתקים הגיע, איך לא, מאיתנו היהודים (לא שמישהו מהגרמנים בטח מודע לזה היום או בכלל). היהודים שחיו שם בסביבות המאה ה- 19 נהגו לתת לילדיהם הקטנים כשהחלו ללמוד לראשונה תורה - מאפים מתוקים/עוגיות בצורת האל"ף בי"ת העברי כדי להמתיק להם את החוויה הזו של תחילת הלימודים, כרמז לפסוק קג ממזמור תהילים קיט:

מַה-נִּמְלְצוּ לְחִכִּי, אִמְרָתֶךָ-- מִדְּבַשׁ לְפִי.

מה שמיד מזכיר לי את טקס החניכה הדומה שהיה נהוג בקרב יהודי המגרב, ותואר יפה בשיר המרגש "אצלנו בכפר טודרא" של הברירה הטבעית

"
...ואז את חתן השמחה שהגיע לגיל חמש,
אצלנו בכפר טודרא, מכניסים לבית הכנסת
וכותבים על לוח של עץ בדבש מאל"ף ועד ת"ו
את כל האותיות בדבש ואומרים לו: חביבי לקק!
והיתה התורה שבפה מתוקה כמו טעם של דבש,
אצלנו בכפר טודרא שבלב הרי האטלס
".

הנה הוידאו למי שבא.

בקיצור, קצת כמו שאנחנו לקחנו מהגרמנים את הסביבון של חנוכה עם האותיות, בין היתר.

אני הכנתי לה שולטוטה כזה מבדים כמובן, הוא היה כ"כ כבד מרוב השטויות שמילאתי לה בתוכו שפחדתי שיתפקע לו באמצע הטקס, למרות שמראש לא עשיתי אותו בגודל מפלצתי שגם נהוג כאן לפעמים, רחמים על הילדה שנסחבת גם ככה עם הילקוט הענקי והריק.



על השולטוטה גיהצתי ציור שהיא ציירה של ילדה עם שולטוטה וילקוט:) זהו לא סתם ציור אלא ציור באייפד של אבא (דמיינו חריצת לשון) שנדמה שהיא ניכסה לה אותו. אני קוראת לה פריס הילטון הצעירה, לא שיש קשר בין חשבונות הבנק, אבל הילדה הזו מכורה למותגים והכי לגאדג'טים ומתנהלת איתם כמו טינאייג'רית מצויה בנונשלנט ובשלושה במקביל. אפרופו, הנה שלושה ציורי אייפד שלה (כלומר מצוירים באצבע על מסך המגע) שהדפסתי, מסגרתי, צבעתי את המסגרות והכנתי לה כהפתעה כשחזרה מחופשה אצל סבא וסבתא. למרות שהיא מציירת בעיפרון הרבה יותר יפה האמת, חשבתי שזה ישמח אותה נורא לראות אותם חיים מחוץ למחשב בהפתעה.

סינדרלה, בילבי וכיפה אדומה, תלויות מעל המחשב שלה. ברור.

בחזרה לשולטוטה - אחת המתנות שהכנסתי לה בתוכו הוא פליימוביל קטן עם ילדים בילקוטים (ועם שולטוטה כמובן!:) הולכים לביה"ס ונתקלים ליד מעבר החצייה במשמרות הזה"ב:). כמה שמחתי שמצאתי את זה בחנות, וכמה התבאסתי כשגיליתי אח"כ שכבר מגיל 4 יש לה כזה! (יש לה מיליוני פליימוביל, אחד המשחקים האהובים, כולל פריטים לאספנים מימי ילדותו של אבא, אז איך בכלל יכולתי לזכור?)

תמונה קצת מטושטשת על רקע בית הבובות
שלום כיתה א' בפליימובילית

לכבוד הטקס תפרתי לה שמלה פשוטה, אביבית משהו, עוד כשהיתה בחופשה והיה כאן איכשהו סוף קיץ. מה שיצא זה א' - שמלה רחבה וענקית עליה באיזה 2 מידות, כי לא היה לי על מי למדוד ובסוף כבר חששתי להצר ולהרוס, וב' - החורף כבר לגמרי כאן, לפחות חורף במושגים של ישראלית. אבל בכ"ז היא כמובן נלבשה לטקס.
(כאן מגיע השלב שאני מתחילה לקטר על הבעייתיות שבצילומים ביתיים בימי סגריר וכל זה).

תפרתי סרט שנסגר מאחור ומצר את כל העסק הרחב הזה

והנה היא יוצאת לה לטקס, חגיגית (וקצת עצבנית) עם השמלה והשולטוטה. היא לא סתם רצה שם בתמונה משמאל, אנחנו כרגיל מאחרים! (רק עוד משפחה אוריינטלית אחרת ;-) רצה שם בלחץ ברחוב הריק). לבסוף הגענו לשער והיא קיבלה תג עם השם שלה.



והנה ילדי כיתה א' בטקס, כורעים תחת עומס השולטוטה שלהם (כמה פעמים עוד אכתוב את המילה הזו?).

כרגיל אפשר להקליק על התמונות להגדלה


אחרי הטקס ולפני שהלכנו לחגוג עם אוכל טעים (גם מנהג מקומי, מסתבר - כל המסעדות בתפוסה מלאה ביום ה"איינשולונג" כך סיפרו לנו ובאמת נוכחנו), יצאנו לטיול קטן בדאהלם שבדרום מערב ברלין, לחווה הענקית של המוזיאון הכפרי. הנה תמונת אווירה:



וכדי ושלא תחשבו שהבת שלי באמת הולכת לביה"ס עם שמלות מצויצות, הנה קצת מהשבוע הראשון



אני מתה על מסדר הילקוטים מחוץ לכיתות



וחזרה קצת ליצירה. לפני תחילת הלימודים קיבלנו רשימה צנועה של ציוד שנצטרך להביא לבית הספר, ספרים ומחברות לא היו שם, אבל כן כל מיני דרישות לעפרונות בגודל וסוג הכי ספציפי וכאלה מין. מכיוון שיש לה כבר אינספור קלמרים, כולל מהסט של הילקוט, החלטתי לתפור לה תיק ספורט שגם היה ברשימה.


בנוסף לרוכסן הראשי יש לו כיס עם רוכסן בצד הימני, לא רואים אותו בתמונה מהפדיחה - הייתי כ"כ עייפה ומרוטה בלילה ההוא שעבדתי עליו, שפעמיים תפרתי את הצד הזה עם הרוכסן הפוך! בפעם השניה תפרתי אותו כך שהרוכסן ניצב במקום במנח רוחבי במצג ראש:) (עוד לא עברו לי האוסציאציות המיילדותיות). כבר לא היו לי כוחות נפשיים לפרום שוב את כל העיגול מלא המקשיחים והפיפינג (הכיס נבנה קודם), ובעלי צחק שאני אגיד שזה בכוונה ואפצח בטרנד ריצ'רצ'ים שעומדים לאורך. לא נורא, ממילא הכיס הזה מיועד, אם בכלל, לדברים קטנים כמו גומיה וסיכות או איזה חתיכת נייר, כך שאפשר לדחוף אותם שם לעומק בלי שייפלו בגלל הרוכסן השוגג.

ניתן לו עוד כמה זויות


רשמים מהימים הראשונים:
"הכי כיף זה שיעור ספורט" (הצילו, זה לא הבת שלי, וככה לא מגיעים להארוורד).
מצד שני היא מספרת שהיא ואיזו אמנדה וליב אחת הגיעו לשיעור ספורט ביום הראשון רק באמצע, אחרי שחיפשו אותן "כי דיברנו בשירותים כשהחלפנו בגדים ולא שמנו לב שעבר הזמן" (כיתה א', הלו, טרם קראו לנו לשיחה).
כן, הילדה מסתמנת כפטפטנית על וזה לגמרי ממני. לדבריה כבר העירו לה כמה פעמים בשיעורים ("סוויטי, פליז דונט טוק דורינג דה קלאס" היא מחקה יפה את המחנכת עם המבטא שלה ומצחקקת).

"אני לא רוצה ללכת יותר לביצפר, זה נורא משעמם, אף פעם אסור לדבר!"

היא כבר מצאה לה חתן צרפתי דובר שלוש שפות "אני רוצה להתחתן עם ליאו. הוא מתלבש כמו פעם והוא חתיך". לא ידעתי שיש לה בכלל עמדה ודעות בענייני אפנת גברים. נו, פריס הילטון דה לשמאטע או לא?-;)

אבל עם כל הפוזה הקולית החדשה שסיגלה לה, הילדה פשוט אוהבת ללכת לביה"ס! מסלקת את אבא בשניה שמגיעים, רוצה להשאר עוד קצת בגמר הלימודים (ב- 15!). ומשפט אחרון של השתפכות וגאווה - שלחתי לביה"ס ילדה עם ידע כלשהו אמנם באנגלית, אבל לא מהסוג ה"רשמי", היא מתה על כל ענייני השפות מאז ומתמיד, אם במישור משחקי של חיקויי מבטאים, זיהוי של המוני שפות שהיא ממש לא מכירה לפי מבטא או מילים בודדות שליקטה מהתקשורת, מזרים וכו', גם במישור האורייני היא לא טומנת ידה בצלחת וכיוצ"ב. ובכ"ז מדהים כמה שילדים קולטים מהר שפות בשונה מאיתנו המבוגרים (הסטנדרטיים נגיד), כולה עברו 4 ימים, ימים שבהם אני חושבת על חבלי הלידה שלה בביה"ס עם שפה שאינה שלה כששאר התלמידים מגיעים עם ידע שאין לה, ומתהפכת לי הבטן ממש וכולי רחמים עליה, אבל תכלס - לא להאמין איך בזמן כזה קצר האנגלית עשתה קפיצה אדירה, היא מנסה לפטפט איתנו באנגלית בערבים ומותירה אותנו, מילולית, עם פה פעור ועיניים משתאות לאור ההתקדמות הזו (ובעיקר עם המון חיוכים וצחוקים:).
בהצלחה לכל שאר התלמידים הצעירים!

12 תגובות:

  1. אויש איזו רשומה מהנה. נהנתי מכל כולה. שנה טובה לכם.

    השבמחק
  2. יא, שיהיה המון בהצלחה, פוסט כל כך מרגש, התמונות לחדר הילדה משגעות, תיק הספורט מקסים (מה זה הבד היפה הזה?) הילדה מתוקה מתוקה והקונוס (לא מסתבכת עם השם שלו...) משגע ביותר (כמה צחקתי למראה כמה קונוסים מוגזמים בתמונה של הילדים....).

    השבמחק
  3. כיתה א' זה מאד מרגש... וסוד קטן-זה מרגש גם בכיתה י'א. הדברים שאת מכינה מדהימים.

    השבמחק
  4. יש לנו תמונות של סבתא שלי כילדה בגרמניה עם קונוס בסגנון ( - לא כזה יפה...) זה מנהג נפלא לטעמי (למרות השם הבלתי קריא). נראה שהקטנה בכיוון הנכון ומסתדרת מצויין. שיהיה לה בהצלחה ושתמשיכי עם כל היצירות מעוררות ההשראה :-)

    השבמחק
  5. רביט - תודה ושנה טובה גם לך (ולכולם)

    מקופלת - לא חושבת שלבד הזה יש "אבא" (יעני מאיזה מעצב טקסטיל מוכר) סתם קניתי אותו בחנות בגרמניה, הוא קצת קנבסי כזה.

    דנא - אני בטוחה,גם כיתה י"ב והכי הסיום, ואז צבא (שלי מתכננת ללכת:) ואז ואז... טפו טפו.

    אילת - ואיי, נשמע לי מקסים תמונה כזו של סבתא (רציתי לשים את התמונה של בעלי עם השולטוטה שלו אבל ויתרתי...)
    ואגב, זו דווקא מילה חמודה ולא נורא קשה. נסי להגיד ברצף, מילה ילדותית כזו:)

    ואפרופו הסבתא היקית שלך, הראתי לה כל מיני טקסי כיתה א' בישראל ביוטיוב (את יודעת, שצולמו סתם ע"י אנשים פרטיים, חובבים), והכי קטע שבאיזה וידאו של קיבוץ דתי אחד כיכב כל הזמן ילד עם שולטוטה כזו! נורא צחקתי ואמרתי שבטח יש לו איזה סבא יקי שדחף לו את זה, ושאיש לא הבין מה זה בכלל.

    השבמחק
  6. והוספתי תוספת קטנה ששכחתי על המקור היהודי של השולטוטה

    השבמחק
  7. כמה מקסים הכל, הגברת שכל כך גדלה ויפתה (חמסה) קודם כל, השולטוטה שנראה לי מנהג מקסים ואת עשית אותו נהדר והתיק יפהפהומוקפד כהרגלך, עוד עדכון קטן לגבי המנהגים היהודיים של פעם, בקהילות אשכנז נהגו לתת לילדים עם תחילת הלימודים שקיק עם שקדים וצימוקים ולצטט את הפתגם "טובים שקדים וצימוקים אך דברי תורה מהם מתוקים"
    שיהיה בהצלחה בכתה א

    השבמחק
  8. מיכל ,תודה גם על התוספת המעניינת!

    השבמחק
  9. פוסט כל כך מלא ביצירות מרהיבות - לא יודעת למה להתייחס קודם -
    אז נתחיל בילדה שזו היצירה המרכזית והמקסימה ביותר, השולטוטה הזה הוא רעיון מרגש - עד שלא ראיתי אותו בידיים שלה לא הבנתי את "גודל" השמחה!
    הקלמר התפור והשמלה משגעים, והציורים שלה לגמרי מופלאים!
    שתהיה שנת לימודים טובה בפרט, ושנה טובה בכלל...

    השבמחק
  10. כמה שהפוסטים שלך יפהפיים ומשמחים. והילדה שלך מופלאה ומלאת בטחון חיובי. שתהיה לכם שנה נהדרת. מחכה לפוסטים שלך כל פעם בכליון עיניים.

    השבמחק
  11. פוני - תודה:) שנה טובה גם לך

    וי' קיפודים - קטעים, זה נראה כמו קלמר אולי בגלל התמונה שמטעה וזה נראה בה קטן. זה תיק ספורט והוא ע-נ-ק, ממש בגודל של מבוגר, רק הרצועות מתאימות לה באמת. תודה ושנה טובה!

    השבמחק
  12. מזל טוב לבתי ולך! השולטוטה מקסים וגם התמונות שלה באייפד.
    וגם אני חשבתי בהתחלה שתיק הספורט הוא קלמר -סומק-
    שנה טובה!

    והנה קישור לבלוג החדש שלי. את מוזמנת לבקר-
    http://pasimm.blogspot.com
    ארנבינה

    השבמחק