יום ראשון, 23 בינואר 2011

ניו יורק, פוסט

שוב פוסט שלא עוסק באמת ביצירה, וכרגיל באיחור לא אלגנטי, אבל לא כל יום אני נוסעת לניו יורק אז חייבת להקדיש רשומה לעיר האהובה הזו.

אבל קצת לפני שהרחקנו לניו יורק בחודש שעבר, בסוף השבוע שלפני הרחקנו מעט פחות ונסענו 3 שעות לכיוון צפון גרמניה לביקור משפחתי. שם, בעיירה קטנה וציורית (דמיינו את קולה החינני של טאטיינה הופמן;-) החורף הלבן הזה כ"כ יפה, בתים קטנים מכוסים שלג כמו בלוחות השנה הקיטצ'יים שהיו להוריי בילדות עם נופי שווייץ ושות' בחורף. לכולם יש סנטה קלאוס שניצב בגינה או תלוי על מרזב.
הנה אחד שנראה שעומד להתאבד (כנראה מרוב שעמום;-)

תולה את עצמו





לקחנו מזחלות ויצאנו קצת לגלוש במרחבים הלבנים.











גם אני הצטרפתי, הגדולה הרכיבה אותי, צרחתי מכיף ומקיפאון בכפות הרגליים, ולראשונה הבנתי שהגיע הזמן לקנות מגפיים מרופדים אחרי כל שנות הקור הזה שאני מתמודדת איתו לא בשיא החכמה


ועוד קצת תמונות מהיום הכייפי הזה

אפשר להקליק על הקולאז' להגדלה

והנה אחד הציורים של בת ה-6 אפרופו

הר שלג תכול:) (שונאת לצבוע...)

ואז, יומיים לפני חג המולד טסנו לניו יורק.
שנים חלמתי להיות בניו יורק בדיוק בתקופה הזו של קריסמס וערב ראש השנה האזרחית, והנה סוף סוף מימשנו את זה.
מאיפה מתחילים בכלל? כ"כ הרבה תמונות וחוויות. התגוררנו בצ'לסי, ביומיים הראשונים לא היה זכר ללבן הלבן הזה שאני כ"כ אוהבת והתאכזבתי נורא, אבל הקור היה מצמית לגמרי! לא רק שככה זה לא קריסמס אמיתי, קיטרתי, באזורים שהסתובבנו בימים האלה, אלו הלא נורא תיירותיים, בקושי הורגשה אווירת החג, עד כדי כך שתהיתי אם בכלל הייתי מודעת לזה שעוד שעתיים יתחיל ערב החג הכי חשוב וחגיגי לנוצרים, לו הייתי סוג של חוצן...
התחלנו מדי פעם את הבקרים בנשנוש קליל בצ'לסי מרקט השווה. זהו "שוק" מקורה שמכיל בעיקר בתי קפה וחנויות-מאפיות לממכר עוגות ומיני מאפים (קאפקייקס למשל ועוגות מעוצבות), במבנה תעשייתי ישן שהאווירה התעשייתית נשמרה בו בכוונה בעיצוב המחודש.

השוק התקשט קצת לכבוד קריסמס, למטה משמאל "איימיז ברד" (שוב אפשר להקליק כדי להגדיל)


לאכול סנדביצ'ים טעימים וקפה טוב ב- Amy's Bread, להסתכל בחלונות הראווה שאפשר לראות בהם את עובדי המאפייה מכינים לחם, יש גם חנות גדולה עם שלל ירקות ופירות כיאה ל"שוק" שאפשר להצטייד בה להמשך השיטוטים גם בפירות חתוכים, ויש גם כמה חנויות של דברים שאינם קשורים בבליסה, למשל אחד הסניפים של רשת Anthropologie המקסימה (בגדים וכל מיני אקססוריז לבית בין היתר).


חלונות הראווה (כן, שוב להגדיל...)



טוב, תמונה אחרונה שקשורה לצ'לסי מרקט, מבטיחה

חנות לממכר עוגות






















בבוקר חג המולד עצמו הבנו שזה כנראה היום היחידי שה- city that never sleeps סוף סוף ישנה. איזו דממה ברחובות, כמעט יום כיפור, כמעט הכל סגור. גילינו לבסוף בשיטוטים בצ'לסי ובמיט פאקינג דיסטריקט שהמסעדה (הטובה) של מלון הבוטיק "סטנדרט הוטל" פתוחה וזכינו לאכול בראנץ' משובח ועתיר קלוריות (לצערי זה המשיך לאפיין את ההתנהלות הקולינרית שלנו בשבועיים שם, איך לא??). אבל הדבר היותר משמח שגילינו הוא שנפתחה ברחבה מתחת למלון (שנמצא בעצמו מתחת לגשר פארק/טיילת ההיי ליין החדשה יחסית, שגם שווה כמובן ביקור) רחבת החלקה על הקרח מקסימה לגמרי בדיוק בחודש הזה. אבל לנו לא היה זמן להחליק באותו הבוקר, כי מיהרנו למופע המסורתי ברדיו סיטי Christmas Spectacle, שרץ שם כבר עשרות שנים ומושך קהל עצום שלא מורכב דווקא מילדים.

להפתעתי הרבה לא רק שלא השתעממתי למוות כמו שחששתי, מדובר בממתק ויזואלי מלא קסם ונהניתי נורא! לצערי לא הרשו להכניס מצלמות "אמיתיות" אז הנה תמונת פלאפון מבאסת וסמלית שלא ממש משקפת את היופי והמתיקות.



ושם, באזור המתויר, כמובן שהורגשה לגמרי אווירת החג ברחובות, וכשעברנו ברוקפלר סנטר וראינו את מאות (זה באנדרסטייטמנט, כן?) האנשים שעומדים בתור כדי להחליק שם על הקרח, שמחנו שלנו יש את המקום ה"סודי" שלנו שנגיע אליו בהמשך (למרות שהגדולה ניג'סה וחשבנו אך לרגע שבאמת נעמוד שם בתור, התייאשנו אחרי 20 דקות).

המחליקים, ההמונים, התורים... רוקפלר סנטר

עץ חג המולד ברוקפלר סנטר


ולמחרת על הבוקר באמת חזרנו לרחבת הקרח הקסומה ההיא. ואז זה קרה! לאט לאט, או יותר מדויק - מהר מהר, בעודנו מחליקים להנאתנו, מי פחות מי יותר, בקור האיום, התחיל לרדת שלג. ולא סתם לרדת, שלג כבד הומטר מהשמיים, ניתך לו, היכה במהירות ובכמות ענקית. סוף סוף קריסמס לבן! (מבחינתנו, כי בגרמניה, להבדיל, חוגגים יומיים). וזה היה רק רמז לבאות...




אפשר להחליק שם גם בלילה, וזה הכי כיף שיש! יש במקום גם מדריכים צעירים וחמודים למי שרוצה קורס מזורז בהחלקה בתשלום נוסף, מאחורי הבודקה של השכרת הנעליים יש מקום לשבת ולשתות קפה או שוקו חם ומרשמלו ונשנושים קלים, הכל כחלק מהקומפלקס של המלון (שהלוואי שאזכה פעם גם להשתכן בחדרי הרטרו המעוצבים שלו, ולא במלון פונקציונלי כמו שלנו, עם חדרים בגודל קופסת נעליים שאי אפשר לזוז בהם, וששמחנו מאוד לעוף ממנו כל בוקר).

החלקת לילה. למטה מימין רחבת בית הקפה שצופים ממנה על המחליקים, משמאל - גשר "ההייליין" ועליו עוברי אורח משקיפים




























בערב אני והגדולה הלכנו למרי פופינס בברודוויי והתרגשנו נורא (היא גם זכתה לראות אח"כ את "סיפור הפרברים עם אבא, והכי נהנתה ממנו להפתעתי, למרות בעיית הגיל...)























הפעם היה ברור שלא מצלמים במהלך ההצגה, למרות שכ"כ דגדג לי. התפאורה היתה יפהיפה! כמו בית בובות גדול וחלומי. רוב הקאסט, כולל הכוכבת היפה, הוא מההפקה הלונדונית המקורית. אני נהניתי מכל שניה ולא הפסקתי לשיר איתם בשקט, בתי התקנאה (מאוד!) בילדים ששיחקו על הבמה.

קבלו רק תמונות פלאפון פרובלמטיות של הכניסה לאולם וקצת מאולם תיאטרון ניו אמסטרדם המשגע בעיצוב הארט נובו שלו.

ניו אמסטרדם ת'יאטר

בניסה להצגה






























ואז כשנגמרה ההצגה, יצאנו לרחוב 42, שגם ככה הוא כאוטי ומחרפן בשלל האורות והמוני עוברי האורח שבו - ובחוץ חיכתה לנו סופת שלגים אימתנית! שום תיאור מילולי לא יעזור כאן. וואו, זה היה מסעיר ומפחיד כאחד. התקשורת סיפרה שבליזארד כזה מגיע אחת לכמה שנים ובכלל בד"כ בינואר-פברואר. אנשים רצו ברחובות, כמעט נסחפים ברוח, אנחנו רצנו עם העגלה לעבר הלא נודע, צעקות של היסטריה, מכסים את פנינו בשמיכות של הקטנה ששלפנו מהעגלה כי הצעיפים הסמליים שלנו לא ממש עזרו לנו כשהשלג ניתך היישר לעבר הפה וגורם להרגשת חנק. לרגעים הרגשתי כמו מתוך סצינה של אחד מסרטי סוף העולם האפוקליפטיים מהוליווד. בסוף מצאנו מפלט בדמות המסעדה הכי מגעילה שישבנו בה בטיול, אבל לפחות קיבלנו רגיעה של שעה מהטירוף שהלך שם בחוץ. ועוד היתה דרך ארוכה "הביתה" בסאבוויי, שהיה מפוצץ בנחיל של עדרי אדם (ע"ע ז'אנר הסרטים ההוא, הפעם מסוג האסונות ההמוניים ;-).

קשה לצלם סערה כזו, ולמי בכלל היתה היכולת לעצור ולצלם ברצינות מהצד, אבל הנה רק ברמז


פחד אלוהים



בחיים לא ראיתי כ"כ הרבה שלג נערם בכ"כ מעט זמן. למחרת בבוקר היה מאוד מאוד קשה לפלס את דרכינו בשלג הרם, בטח ובטח את העגלה





















בבימים שלאחר מכן הרגשתי כמו האנשים הקדמוניים האלה שצילמתי במוזיאון הטבע. סוף סוף היו לי מגפיים מרופדי פרווה כעורים, כובע רציני וצעיף פרוותי, גרביוני צמר וכמה שכבות צמודות. כל מה שבחיים לא היה לי בברלין הקרה, שאולי הטמפרטורות שלה נמוכות הרבה יותר, אבל לא מכירה רוחות חזקות כאלה כמו בניו יורק, שחודרות לך לעצמות.



















ואם אנחנו כבר במוזיאון הטבע, אז עוד תמונה של עץ האוריגמי המקסים שניצב שם בסימן החג.




חזרה למזג האוויר וכמה תמונות של הימים הבאים עמוסי השלג

זה לא משחק בשלג, סתם ניסיון ללכת ברחוב (למעלה נסחפת ברוח)


בדרך לצ'לסי מרקט, פתאום גם זרחה השמש והשלתה אותנו







לא נראה כמו הריסות של אחרי מלחמה או איזה סוף עולם בדיוני?

השלג הבוצי המטונף שכיסה את העיר


והנה זאתי שלא יכולה לעזוב את הנינטדנו שלה בשום מקום בגלל המשחקים החדשים

ועוד קצת מאווירת החורף הניו יורקית






באיזשהו שלב הסערה שככה והשבוע השני עבר עלינו ברוגע יחסי, ואפילו פתחנו מעילים והורדנו כובעים לרגעים, היה ממש חם;)


ואיך אפשר בלי תמונה סמלית של סנאי ניו יורקי?






















טוב, ניתן לחמוד עוד אחת, או שאולי זה חבר שלו...



ויונים שאוכלות בכביש


ולמראה המלחים האלו, לא יכולתי להפסיק לזמזמם את השיר "ניו יורק ניו יורק" מהסרט שבו פרנק סינטרה וג'ין קלי היו מלחים (וגם כמובן את השיר היותר מפורסם בעל השם הזהה, שסינטרה עשה קאבר ללייזה מינלי).






















בית הכלבו "מייסיס" מאוד השקיע בחלונות הראווה הקריסמסיים שלו. כל מיני "סצינות" ילדותיות מקסימות ומתחלפות אוטומטית בחלונות, ואנשים פשוט עמדו וצפו כמו בטלוויזיה























קשה קצת לצלם בגלל ההשתקפויות של החלונות, אבל הכל זז ומתחלף כל רגע, לא מדובר בתצוגה סטטית


וככה הוא נראה במלוא הדרו

אכלנו בהמון מסעדות טובות, כמעט ולא היו נפילות גם כשהגענו למקומות בלתי מתוכננים, והכל בזכות מדריך הזאגאט (Zagat) המצוין והוותיק למסעדות העיר (בין היתר, כי הוא כבר מזמן מדריך עולמי וגם כולל סיקור וציונים של חנויות ועוד) שעכשיו גם קיים כאפליקציית אייפון. חובה לדעתי! (לא נכנסתי לשום מסעדה שקיבלה ציון פחות מ- 20, לא אפרט איך זה הולך, מי שמתעניין ויוריד כבר יבין מהר מאוד).
תקצר היריעה מלכתוב גם המלצות למסעדות אז אוותר.

בלתז'ר, אחת האהובות

בסילבסטר ויתרנו על הבלגן והזיקוקים בטיימס סקוור, רק בדרך למלון בערב הבנו את הטירוף שיהיה שם אם בקושי יכולנו לפלס את הדרך כמה שעות לפני בינות הצפצפות, מוכרי הכובעים ואלפי התיירים ועוברי האורח.


סילבסטר

אנחנו חגגנו ברוגע יחסי בארוחה במסעדת הגריל של סטנדרט הוטל, הקטנה ישנה לראשונה בסלקל כל הערב והתחבאה בו מתחת לשולחן ולא התעוררה לרגע :O לתדהמת כל מי שקלט לפתע שיש שם יצור קטן ואנושי. גם לא כשבחצות התחילו הצעקות והמוזיקה מחרישת האוזניים.

וקצת שופינג. לא נסעתי לג'ואן, בזבוז זמן עיר מבחינתי, החנות purl soho אכן מקסימה אבל נורא יקרה וממילא בקושי היה לי זמן לשהות בה, אז קניתי בה רק כמה דברים קטנים ולא סתם בדים רגילים, כמו למשל יריעות הצמר המלובדות האלו 

הבובה מחנות הספרים היפניים

ובסופו של דבר סתם הזמנתי באינטרנט בדים מהחנויות הרגילות שאני קונה בהן מדי פעם בארה"ב ברשת, קצת מבאס כי רציתי לראות את הבדים בלייב סוף סוף ולגעת ולהנות מחוויית הקניה, אבל לא מכירה שום חנות בדים שווה במנהטן שמספקת את הסחורה הנדרשת כמו כל חנויות אטסי ושות'. אחת החבילות גם לא הגיעה מעולם למלון, וחזרה לשולח מסיבה מסתורית. התבאסתי נורא אבל היא כבר הגיעה לביתי השבוע (לא בלי תוספת דמי משלוח לאירופה כמובן, מפוצלת לשתיים, אבל לשמחתי נעלמה מעינו של המכס הגרמני שדווקא תמיד נראה לי שאני ברשימה השחורה שלו, למרות ש- 2 החבילות עדיין חורגות מהסכום המותר).



והנה גוש צמר עם "הפתעות" שנקנה גם בפרל סוהו, לא שיש לי מושג מה לעשות איתו אבל הוא קרץ לי




















בחנות הספרים היפנית המדהימה, Kinokuniya, הוקצבה לי רק שעה וטוב שכך. לא ברור לי איך אפשר לבחור ולהחליט מה לקנות מכל שפע ספרי היצירה והמגזיניים שיש בה (לא רק, כמובן, 3 קומות של ספרים יפניים בכל תחום ונושא). אז פשוט דחפתי לסל כמה שנראו לי "יפים", ומה לא יפה אצל היפנים האלה?!

עוד בובונת יפנית בדמות כרית סיכות

והספרים כבר על המדף





















קניתי גם כמה ספרי קרושה בסיסיים, שאולי סוף סוף אבין איך בדיוק עושים את זה, כי זה בטח לא כמו שאני מנסה לקרשט מה"אינטואיציה" וממציאה טכניקות;-)

וב"מייקלס" קניתי גם קצת צמר-כותנה ומסרגות קרושה שיהיה עם מה לעבוד, רק הלוואי שאמצא את הזמן והמוזה לעשות עם זה משהו





















נו, והייתי חייבת גם קופת חיסכון יפנית לכל הכסף הקטן שמסתובב כאן בבית
























ועוד קצת שמונצעס שבכלל לא קשורים. לא יודעת מה נהיה לי מענייני מדידה של מטבח, אבל קניתי בחנות של מוזיאון מומה כוסות מדידה בדמות בבושקה (שכל חלק מתפרק שלה בתוכו ובחוץ משמש ככוס מדידה בכמות אחרת, רבע כוס, חצי וכו').



















וגם כפיות מדידה מחרס בגדלים שונים, ועוד כף מדידה מגנט למקרר שלא צילמתי (מי שישמע שאי פעם מדדתי משהו ולא סתם דחפתי לתבשיל "לפי העין").


וואו, זה היה פוסט ארוך עוד יותר מהרגיל, מקווה ששרדתם. ובאיחור קל - שנה אזרחית טובה לכולם!


16 תגובות:

  1. עונג צרוף
    הדס

    השבמחק
  2. איזה כייף של פוסט, יכולתי עוד שעה לגלול למטה ולהתענג, אני כל כך מתגעגעת לניו-יורק

    השבמחק
  3. אוי איזה געגוע! הייתי רק בספטמבר ואני מוכנה לחזור פעם בחודש. איזה פוסט משובח ומקסים.

    השבמחק
  4. איזה פוסט נהדר! אני מאוד נהנית לקרוא אצלך, השפה, הסיפורים, התמונות, הכל תמיד מעניין ומהנה, תודה!!

    השבמחק
  5. אהה, נהניתי.
    מהלבן בגרמניה, והלבן של ניו יורק, והצבעים, והמראות והסופה והילדים והסיפורים שאת מספרת כל כך יפה.
    דווקא עודדת אותי, היית שם וכמעט לא קנית כלום! (מרשה לך לצטט אותי לבן הזוג :-) הכל כל כך יקר...אפשר להמשיך לשבת בארץ בשקט ולהמתין לממטרים פזורים של משלוחי אטסי.

    השבמחק
  6. וואו, איזה פוסט מרשים. התמונות מהממות, רואים שהיה לכם כיף (וקר).

    יש לך גם טעם משובח בקניות.
    ועזבי את הספרים...מהו הטאפט המשגע שנמצא על הקיר מאחורי המדף??

    השבמחק
  7. תודה בנות!

    ופיה - ספרי לבעלי ולשתי המזוודות שקנינו שם כדי למלא בהן את הקניות, שלא קניתי כלום:)

    מצד אחד בענייני הבדים, אז כמו שכתבתי לצערי אין חנות כזו לא וירטואלית שיש בה את הסחורה השווה של אטסי (לפחות לא מכירה), ואין דבר יותר מעיק מלעשות הזמנת אינטרנט בלילה במלון כשאת תשושה ובלחץ, זה דברים שעושים בבית על קפה במשך כמה ימים (חכמת הבדיעבד).

    יקר זה הכל יחסי, הבדים שעולים 7-8 דולר באטסי ליארד, עולים כאן מ- 15 יורו ומעלה למטר!!

    גם הסיילים שהיו תמיד לא קלעו לדברים שתכננתי עליהם (מעילים ספציפיים למשל, מהסוג של יורד מהם דולר בחיים בשום סייל). אבל גאה שלא קניתי שום בגד לבנות! הן לא צריכות, ולא עניין סיילים שמסיילים. (חוץ מ2 דברים רציניים).

    קניתי גם המון דברים משעממים ב"מייקלס" - עוד משטח מתרפא, סרגלי קווילט וכו' (והמון שמונצעס של מרתה סטיוארט בגלל האריזות היפות חח).

    אה, הקניה הכי הכי שווה: חלשתי על מחלקת ספרי הילדים בברנס אנד נובל, מספרי קריאה קלילים לכיתה א' ועד כל קלאסיקות הילדות שלי (האסופית, נשים קטנות ושות'). חצי מזוודה.

    ואת רוב כספנו בזבזנו תכלס על... מסעדות טובות (סדרי עדיפויות משונים;-)

    השבמחק
  8. daf, זה טאפט בסגנון יפני של פיפ סטודיו PIP (האמת זו רק רצועה מלבנית, לא על כל הקיר. באיזה פוסט אחר כאן בבלוג, נדמה לי שביולי, אפשר לראות את הגרסה הורודה שלו על הקיר של החדר של הבת שלי).

    השבמחק
  9. איזה כיף, כל פוסט שלך זה חג!

    השבמחק
  10. זה היה פוסט מענג במיוחד, נהניתי מכל מילה וכל תמונה.
    תודה

    השבמחק
  11. נפלא.
    פשוט נפלא.
    התמונות מרהיבות.
    תענוג לעין.

    ממני השושנה

    השבמחק
  12. הפוסט מקסים, והתמונות יפיפיות, בהחלט מעלה את החשק לחסוך לנסיעה.
    ממתינה לפוסט חדש (כן ראיתי גם את האחרון על הכובע צמר).

    השבמחק
  13. קוראת נאמנה שכבר דואגת, כל שבוע אני מרפרשת אולי, אולי תכתבי משהו.
    מתגעגעת מאד להגיגייך השנונים יצרותייך המענגות, שגורמות ,אמנם רק בתיאוריה ליצור.

    השבמחק