יום ראשון, 20 במאי 2012

אחרי עשרים שנה


טוב, רק שנה;-), שנה ושלושה חודשים למען הדיוק לא העליתי שום רשומה לבלוג וכבר חשבתי שלעולם לא אחזור לזה, אבל פתאום התחשק לי והנה אני כותבת.

אז מאיפה מתחילים? למעשה לא עשיתי המון דברים יחסית לזמן הזה, בעיקר סרגתי להנאתי כל מיני דברים קטנים שלאו דווקא אראה הפעם. אין מה להגיד, בסוף התאהבתי בקרושה וזו לגמרי תראפיה כיפית בשבילי. תפירה דורשת התארגנות שלפני וישיבה מול מכונה, בקיצור משהו קצת יותר מחייב ופחות זורם.

בפוסט הזה אראה בעיקר כמה עבודות פרה היסטוריות כמעט.

נתחיל בשמלת קרושה לקטנה שלי שסרגתי לפני למעלה משנה ע"פ גזרה של Alicia Paulson
הנה היא היא על הקטנה, שהיתה אז בת פחות משנה


והנה כמה פרטים ממנה בתקריב



ואז מתישהו כשהיא גדלה נכנס לי ג'וק במסגרת העבודות הלא שימושיות שלי, ורציתי לתפור לה שמלה הכי אולד פשנד שיש. והסגנון הכי אולד פשן שיש בעיניי מגיע בצורת  smocked dress של פעם א-לה המאה ה- 19 או משהו כזה. 

טכניקת הסמוקינג היא בעצם רקמה על בד מקופל קפלים-קפלים, כמו שהיו עושים פעם כדי ליצור כיווצים בבגד לפני שהמציאו את הגומי האלסטי. מטרת הרקמה היא קודם כל לחבר ולהשאיר את הכיווצים במקומם, אבל כמובן גם למטרות קישוט.

יש אינספור שיטות ודרכים ליצור את הקפלים-כיווצים האלה, מלצייר עשרות נקודות על הבד ואז לחבר ביניהן בחוט ומחט, ועד למכונות  יקרות למדי שעושות את זה. אני הלכתי על דרך האמצע והשתמשתי ב-pleater קטן עשוי מקרטון (לא משהו שאי אפשר להכין לבד), שלתוך ה"תריסים" שלו דוחפים את הבד ואז מגהצים היטב את כל העסק (המהדרין מוסיפים חומץ שאמור לקבע את הקיפולים, ברור שהידרתי). אחרי זה מתחילים לרקום.

הנה הפליטר שלי בפעולה 


נו, ולאן הולכים עם שמלה כזו לא פרקטית ומופרכת בעליל? בדמיון שלי לארוחת חג מולד באיזור כפרי באירופה, במקרה בדיוק איפה שאנחנו חוגגים את החג:). 
במשך חודשים התחרבשתי עם השמלה הזו (גזרה מווג) טיפין טיפין, דווקא לא  בגלל הסמוקינג שהיה קליל וכייפי ועבודה ידנית בלבד ואותו סתם אלתרתי, אלא סתם בגלל הגזרה הבלתי אפשרית שהיו בה גם טעויות מבלבלות וגם אינסוף שלבים מייגעים. אבל עד הקריסמס בדצמבר הצלחתי לסיים אותה, מזל שהיא ענקית למדי מלכתחילה והמידה נשארה רלוונטית.

הנה תמונות סמליות שהצלחתי לתפוס בהן את הסנטה הקטנה והתזזיתית עם השמלה

אבל מכיוון שלא באמת רואים בתמונות האלה משהו מהשמלה שעבדתי עליה קשות וכנראה לא תשמש אותה יותר, החלטתי לצלם אותה אח"כ ולעשות לה בוק כהלכתו (לילדה או לשמלה?:)
הו, הייתי צריכה כמה ימי צילום כדי שתצא לי תמונה אחת ראויה למזכרת, אז הנה מהראשון, כשהיא כמעט בת שנתיים

הקירות שלי לא מטים ליפול ומתפוררים, זה סתם רקע לצילום

אבל מכיוון שכל התמונות יצאו לא ממש חדות, עשיתי עוד סשן קצר כעבור חודש. כבר לא היה לי כוח לגהץ שוב את השרוולים שנפתחו ובכלל לגהץ את כל הקונסטרוקציה הזו, רק רציתי סוף סוף תמונה של השמלה במלואה

וזאתי כבר תמונה מהשבוע (בדיוק כשהיתה לה קצת דלקת עיניים...)

וכמה פרטים מהשמלה עצמה.
אשפית הרקמה אני לא, אבל ככה נראים התפרים שמחזיקים את הקפלים וביניהם תפרי שושנים 


ואלו הקומות שבתחתית השמלה


השטיחון העגול הלבן מלמעלה שהיא רצה עליו, הוא שטיח קרושה שסרגתי בחצי שעה מצמר אלפקה עבה נורא בעל רכות פלאפית משגעת!
קניתי אותו לאחרונה בפרל סוהו שבניו יורק, שהנה תמונה ממדפי הצמר שלהם בחנות


ככה נראה הצמר הזה מונח על חלון החדר במלון במנהטן, כשמולו הנוף של נהר ההאדסון וניו ג'רזי מאחור


כדור הצמר הזה ענקי לגמרי (וגם המסרגה שצריך להשתמש בה איתו), לצערי יכולתי להרשות לעצמי לקנות רק אחד כזה והשטיחון עצמו קטן, וכאמור נסרג במהירות שיא בגלל עוביו.



ואם כבר עסקינן בנוף הנהדר שהשקיף מחלון חדרנו, אז הנה תמונה לילית אחת גם דרך אותו חלון ענקי שכולו זגוגיות, שאין ספק ששדרג לנו את החופשה הזוגית שלנו (לראשונה בחיינו כהורים) בעיר האהובה הזו



וכאן אותו שטיח אלפקה מציץ ליד פוף ביצתי מחוטי טריקו שקרשטתי לחדר הילדות



ולסיום, אמנם רק לאלפקה מראים חצי עבודה ;-) אבל הנה תחילתה של שמיכת הפסים הצבעונית שאני סורגת עכשיו (כרגיל בקרושה, זה רק מה שאני יודעת) לשווסטי קטנה. היא מורכבת מ- 24 צבעים שונים של כותנה שאמורים כמובן לשלש או לרבע ואולי יותר את עצמם.










17 תגובות:

  1. איזה כיף! פוסט!
    איזו ילדה מתוקה, יא אללה, היה שווה שתתאמצי על השמלה בשביל שנוכל לראות אותה.
    השמלה יפה להתעלף. אני רק חושבת על העבודה שהושקעה בה וישר עולה לי כמות הכביסה שאפשר היה להספיק לקפל בזמן הזה...

    וגם השטיחון יפהפה והפרויקט הצבעוני המתהווה. הפוף הוא אותו פוף מפוסט אחר או שסרגת אחד נוסף?

    השבמחק
  2. איזה יופי שחזרת, כמה חיכינו. וכמובן הכל תאווה לעיניים

    השבמחק
  3. וואו! איזו שמלה מופלאה. באמת כמו שמלות של פעם, והילדה יפהיפיה.

    השבמחק
  4. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  5. איזה יופי! היו לי שמלות כאלה שדודתה של אמי תפרה ורקמה, ואמא שלי שמרה אותן באדיקות כדי שאתן לבנותי. לא נרשמה התעניינות, אבל בהחלט התרשמות (מצד אמן).

    וכמה נחמד למצוא אותך ברחבי השממה הסייברית.

    השבמחק
  6. אני מוגבלת בתווים? כי באמת שאין די מילים להביע את ההערצה לכל פרט ופרט לו את אחראית (ולו גנטית) החל בשווסטי המקסימה, דרך כל מעשה ידייך המהממים לתפארה, וכלה בצילום המשובח. אם לא היית וירטואלית הייתי חושבת ש... את לא אמיתית ;-)

    השבמחק
  7. wow!כמה שהיא כבר ענקית, השווסט! ומהממת!! וכרגיל, כל פרוייקט שלך הפקה סופנית. התעלפתי.

    השבמחק
  8. תודה בנות (ומעצבן שעם כל השדרוגים בבלוגספוט עדיין אי אפשר להגיב לתגובה ספציפית.)

    נעמה - זה פוף חדש ממש מחוטי טריקו, עד היום סרגתי מצמר אמיתי (מה שראית פעם, ויש עוד כמה שלא צילמתי, יש לי אובססיית פופים:)

    ואורלי וימימה - איזה קטע (וכיף) שהגעתן לכאן, נוסטלגיה לגמרי (הייתי מקפידה יותר על ההגהה אם הייתי יודעת;-)

    השבמחק
  9. גם אני במתפעלות. הצמר יקר לאללה? ואין אותו בעירך? מה גודל המסרגה? לאחרונה קיבלתי אוצר בלום של מסרגות, ירושה מסבתא של בעלי. אז אני מפנטזת על סריגה :-)
    ושווסטי מהממת!

    השבמחק
  10. ואי ואי ואי ואי.... יש תקווה לסבלנים...תשמאי השווסטי הזאת חוץ מזה שהכול יראה עליה נפלא אין דברים כאלה!וכרגיל כל מה שאת נוגעת בו-זהב.

    השבמחק
  11. התגעגענו! הסריגות שלך מקסימות, הקטנה מקסימה לגמרי ואת בעיקר חסרה פה בנוף...

    השבמחק
  12. צילומים מקסימים, וילדה מקסימה, ואיך עושים את השימלה הזאת? (סתם, סתם אני שואלת..אין סיכוי שאעשה כזאת...המכונה שלי ארוזה ומיותמת בחדר העבודה...).
    איזה כיף שעידכנת, היה שווה לחכות עשרים שנה (טוב, שנה..)

    השבמחק
  13. טוב צ'מעי....
    השעה אחרי אחת וחצי בלילה ואני כאן מנקרת אבל לא הלכתי לישון. לפני כמה שעות גיליתי במקרה את הבלוג שלך וקראתי ה כ ל מהפוסט הראשון! אני מאוהבת!
    זהו, עשיתי מנוי בגוגל רידר, סחבתי לך כמה תמונות לתיקיית השראה שלך והרטבתי את המקלדת כשריירת.
    אני עוד אחזור...
    את מדהימה, מוכשרת רצח והבנות שלך מתוקות לגמרי!
    שמחה שמצאתי אותך.
    שאלות וחפירות עתידיות מובטחות!
    עכשיו הולכת לחישון...
    לילה טוב אמא של שווסטי (הרסת אותי עם זה...)

    השבמחק
  14. ואיי חתולי, המון תודה על התגובה הכייפית שלך! (כרגיל אקטר על ממשק התגובות של בלוגר, ושאי אפשר להגיב לתגובות ספציפיות כדי שמי שזה מיועד לו בכלל יראה את זה אם יחפש).

    השבמחק
  15. חיפשתי ומצאתי....
    שוב לילה ואני כאן...
    חתולים, לכי תביני אותם :)

    השבמחק