יום שלישי, 3 ביולי 2012

תפסיק לכוון אלי (או מיטסקי סאן הילדה מיפן)


הפעם פוסט קצת אחר, שום דבר שתפרתי/סרגתי ואז צילמתי (אני בדיוק "באמצע" כמה עבודות במקביל, כרגיל;-), אלא רק תמונות שצילמתי להנאתי, משהו שאני מאוד אוהבת לעשות וחזרתי אליו לאחרונה קצת יותר עם כוונה, כלומר מעבר לסתם תמונות של "אלבום משפחתי" שאני מצלמת כאמא או צילומים של עבודות שלי שאני מצלמת לבלוג (דבר שאני דווקא פחות אוהבת לעשות ומוצאת אותו קצת סיזיפי ומשעמם, פלא שאני מעלה 3 וחצי פוסטים בשנה).
נתחיל מהפסטיבל הבינלאומי שהתקיים החודש בבית הספר. הגדולה שלי לומדת בביה"ס בינלאומי בעיר, שזה אומר שרוב התלמידים הם לא מקומיים ומגיעים מעשרות מדינות ושפות שונות, אבל כולם לומדים באנגלית עם מורים עם עשרות מבטאים... (אנגלוסקסיים כלומר).
בפסטיבל השנתי כל מדינה מקימה דוכן עם אוכל ואטרקציות מקומיות, הנציגים המתנדבים לרוב מתלבשים בלבוש המסורתי (אצלנו הישראלים זה ג'ינס ו"עוד משהו":), וכולם בולסים ונהנים. מדובר במעל אלף מבקרים במשך חצי יום שצריך לדאוג לרעבונם ותשומת לבם (לומדים בביה"ס מגיל 3, ילדי הגן, ועד סוף תיכון).
השנה השקענו בעיצוב הדוכן הישראלי שהוקם על כמעין חוף ים תלאביבי. שפכנו על הבטון חול אמיתי, פיזרנו עליו צדפים וצעצועי חול, וכל הילדים הקטנים הגיעו אלינו כדי לשחק קצת בשקט בחוף המאולתר. חילקנו מאות שלוקים קפואים, קיתונות של מיץ פטל וכמובן טונות של פיתות וחומוס ישראליים אמיתיים וסלט קוסקוס. 
קשה להתחרות עם כמה מהמאכלים האוניברסליים שאהובים על כולם כמעט (סושי!), אבל הדוכן שלנו היה בטוח הכי מקורי ומרווה ביום החם הזה.
לא אראה כאן את הדוכנים עצמם עם כל הבלגן, אני מעדיפה כמעט תמיד לצלם אנשים, בעיקר פורטרטים (למרות שתמיד לא נעים לי לתקוע מצלמה בפניהם של זרים, ע"ע כותרת הרשומה) ופחות אוהבת לצלם סיטואציות המוניות. 
גם את הדוכן הישראלי במלוא תפארתו קשה לי להעלות לכאן מסיבות אחרות, אבל הנה קמצוץ ממנו מאחורי הילדה המתוקה הזו שהגיעה לבקר שם (ברור שבגלל השלוקים). זהו שלט גדול מצויר שהכינו שתיים מהמוכשרות שלנו, של גולש גלים ישראלי, כשבמקום פניו יש חור כדי שהמבקרים יוכלו לעמוד מאחוריו ולהצטלם בדמותו.


וזו אנודרי ממונגוליה, מנהיגת הפושטקים הבלתי מעורערת של הסעות ביה"ס:)







ילדה מפקיסטן














וזו מיטסקי היפה מיפן 



ובאמת זה סתם במקרה שרוב הג'ינג'ים והבלונדינים וכו' של העולם נפקדים מהפוסט הזה, זה לא כי הם פחות מעניינים את עיניי ה"לבנות", סתם התמונות שצילמתי אותם לא יצאו הכי מוצלחות.

אבל הנה מג'ונג'נת אחת לרפואה  שאוכלת שלוק ישראלי




ושתי הישראליות הפטריוטיות שלי (היא ביקשה במיוחד ממאפרת זרה את דגל ישראל על פניה)




והדובשנית הזו שפניה מלוכלכות מכל העוגות והמתוקים שהעולם הציע...


בחורה מהדוכן הסיני שכתבה לכל מי שחפץ את שמו בסינית



משפחה מגאנה שותה מיץ פטל "ישראלי" (תוצרת דוייטשלנד)


ילדות קוריאניות בפינת היצירה בדוכן של ארצן





ובאותו עניין, קצת תמונות מפיקניק הפרידה של כיתות ב' שנערך אתמול בפארק ליד ביה"ס



ועוד קצת מאותה מפריחת הבועות


ונערת ההולה הופ שלי

ובאווירת האינטרנשיונל הזו, הנה הקטנטונת הדו לשונית שרה בעברית, גרמנית ומזייפת בפורטוגזית ג'יברישית:)

 


וקצת אחורה בזמן. החודש נסענו כהרגלנו לסקסוניה התחתית בצפון גרמניה. לאזור הספציפי קוראים בתרגום חופשי "אדמת ביצת השטן" (Teufelsmoor), אבל את אדמת הבור הבוצית אפשר רק להרגיש בגלל הצמחיה שגדלה עליה. 
אני בד"כ לא מתחברת לצילומי נוף, אבל מדי פעם זה פשוט דורש את זה...

וכאן יצאה לי תמונה מטושטשת לגמרי בגלל העדשה ועומק השדה הרדוד מאוד, אבל אהבתי אותה כי היא נראית ככה כמו ציור (ללא שום מניפולציות בפוטושופ), וזו בהחלט התחושה שמקבלים כשעומדים מול הנוף העצום הזה עם הכתמים האדומים שמישהו  כאילו השפריץ על כל גווני הירוק והצהוב.

ואחרונה לפני שנעבור קצת לדמויות, אנושיות יותר או פחות


קפצנו לכפר האמנים  Worpswede, שבין האמנים המפורסמים שגרו בו בעבר, בין אם כמשכן קבע או לתקופה, היו הסופר תומאס מן והמשורר רילקה, ועד היום גרים בו רק אמנים מתחומים שונים ובני משפחותיהם. 

בדיוק חגגו שם 70 שנה למותו של הצייר הקומוניסט היינריך פוגלר, ובמסגרת זו ערכו יריד אמנים נחמד בחצר הווילה שלו. אני כמובן שמחתי שנקלענו לשם דווקא אז, כי מכרו שם בין היתר כל מיני סוגי צמר טבעי ושמונצעס מהסוג שאני אוהבת. 

הנה חלק מהווילה שלו שמשמשת כיום כמוזיאון ליצירותיו


 ובובות ענק מקסימות (למכירה) מסיבי פחמן :0 (יקרות בהתאם לתיאור המופרך) שעושות התעמלות על המדשאה.




מוכר הפרחים (שקניתי לחמותי שתחיה;-)




צמר הכבשים שקניתי ממנו בעיקר את הלא צבועים



ושתי הגראציות מוכרות הצמר, אם ובתה, בתמונה לא הכי מוצלחת טכנית, אבל הן כ"כ שעשעו אותי שלא יכולתי לוותר עליהן.




דוכן לממכר מיני כובעים וכיסויים משונים


והבעלים שלו שנראית כמו אחת מבובות הראווה שברשותה...




הקשישא - מוכר הריבות הביתיות, שמבטו מתאים לכותרת הפוסט הנ"ל ;-)





ולסיום, חנות מנורות עם גופי תאורה מקוריים במיוחד



שיהיה לכולנו חופש גדול ממוזג, בטוח ומהנה!

5 תגובות:

  1. וואו! איזה יופי של בית ספר! התמונות מקסימות ולא יכולתי שלא לקנא בכם על המגוון האנושי המרתק.
    כייף שהילדים גדלים עם הידיעה (הטבעית ולא משהו שקראו בספר) שיש ילדים ואנשים בכל מיני צבעים סוגים וכיוונים. אצלנו הכל אותו הדבר, משעמם, ואם במקרה פעם מופיע ילד שנראה קצת אחרת ישר הוא יוצא דופן.

    השבמחק
  2. איזה פוסט יפה.
    אם קוראים הכל ברצף זה נ שמע כאילו קנית לחמותך מוכר פרחים...
    ;)

    השבמחק
  3. מעניין אם הוא נחמד, מוכר הפרחים שקנית לחמותך. איפה היא תשים אותו???
    לא יודעת מאיפה להתחיל. הצמר משגע, התמונות מהיריד נהדרות, התמונות מהיריד בבי"ס הורסות אבל כמובן....אין כמו הסרטון של הקטנה המזמרת. הורסת!!!!
    יואו אני אוהבת את הבלוג הזה!
    לילה טוב :)

    השבמחק
  4. קסם גדול כל האינטרנציונל הזה אבל כמובן שאני הכי נשביתי בקסמה של הסופגניה ששרה על היקינטום....

    השבמחק
  5. כמה הין גדלו, המעלפות שלך! הכל צבעוני ומרגש, והסרטון של שווסטי ההורסת כמובן מנצח הכל...

    השבמחק