יום חמישי, 9 במאי 2013

אביב מתוק


האביב סוף סוף הגיע למחוזותיי (כמובן עם זיגזוגים וממטרים קלים מדי פעם, אבל מעילי הפוך ושות' - אופסנו), ואין דבר שיותר מייצג אותו כאן אצלנו מהאספרגוס (אם כי בעיקר זה הלבן). לתקופה הזו קוראים "זמן האספרגוס" (שפרגלצייט), והוא מציץ מכל פינה, דוכן ומסעדה שמשנה את תפריטה לכבודו.

אמנם לא מתוק אבל אביבי























 והנה מפית דויילי אביבית שסרגתי בסגנון הסבתות של פעם, רק מחוטים עבים ולא מחוטי קרושה דקיקים.






































לאחרונה נתקפתי באובססיית אפייה לא מוסברת ולא טיפוסית לי, כאן מתחיל המתוק מהכותרת שאני בעיקרון לא ממש חובבת.
מתכונים נלקחו בין היתר מעוגיו.נט, בצק אלים ומכל מיני אתרים מחו"ל, ובעיקר איחדתי מתכונים לפי העדפות אישיות. המקרונס הראשונים שניסיתי כשלו, כנראה כי חילקתי את התערובת ל- 3 צבעים לפני שהבנתי מי נגד מי. בניסיון הצנוע השני (צבע אחד בלבד) זה הצליח.























המשכתי עם השקדים הטחונים לעוגיות פייננסייר עם תותים























עוגיות מדלן (חמאה)
























והכי אהובים עלי הפושטיים ביותר, כי מדובר סתם בבצק רבוך אפוי או מטוגן, מאפה השוקט Chouquette
























וצ'ורוס - "סופגניה ספרדית"



ולסיום האפיזודה הזו, לעת עתה, קרם ברולה
























אני אמנם לא חובבת מתוקים וקינוחים, אבל הקטנה שלי גילתה לי תאוות מתוקים מהי (אחרי שגידלתי לפניה ילדה עם טעם דומה לשלי - פיקנטי, מלוח, חריף, זה מה שעושה את זה לנו). אז הנה הקנדי גירל בסבב מתוקים בארץ הקודש בחופשת הפסח.

ארטיק, מסטיק, שוקולד בננה

























 
  

 אמאל'ה!!


באותו חג האביב היא חגגה גם 3 שנים לקיומה המתוק, מה שהתחיל מסכת מסיבות בלתי נגמרת כמעט. 
בתאריך האמיתי מיני מסיבונת על הבוקר במתכונת מצומצמת, מסיבה משפחתית גדולה בערב, כשחזרנו הביתה כעבור שבועיים בערך נערכה המסיבה הסטנדרטית בגן, ובסוף השבוע האחרון סוף סוף המסיבה האביבית שתמיד רציתי כאמא לבכורה ילידת דצמבר, עם קצת ירוק בעיניים ולא בסלון ביתי!

בטיסה לארץ סרגתי לה זר יומולדת מפרחי קרושה, והקולאז' הוא מתמונות הבוקר של המיני מיני חגיגה. השמלה שהיא לובשת הופיעה כאן בבלוג בעבר הרחוק - תפרתי אותה לאחותה הגדולה כשהיתה בערך בגילה (וגם תואמת אחת מינאטורית לבובה בובולינה, ע"ע).



 וסוף סוף הגעתי למסיבה שנערכה בסופ"ש האחרון, במרכז משפחתי יהודי שאנחנו פוקדים כבר שנים. הכנתי קישוטים, חרשתי על הפינטרסט כדי לקבל השראה ורעיונות, הגעתי לילה לפני עם חברה כדי לתלות ולסדר, נתקענו שם עד 4 לפנות בוקר כדי להעלים כל זכר למתנ"סיות של המקום ולעשות לו ארגון מחדש (לרוקן אותו, תכלס;-).  ועכשיו מתקפת תמונות...


למעלה למעלה שרשרת חצאי עיגולים תפורים, שגם כבר הופיעה כאן בבלוג לפני שנתיים ביום הולדתה ה-6 של בכורתי, ועד לסופ"ש הנ"ל, נשארה מעלצנות מתנוססת מתקרת סלוננו במשך שנתיים+ מעלה אבק...

מתחתיה קישוטי "פרחים" מקרטון צבעוני


את הגרלנדה שקרובה לשולחן המתוקים/חטיפים כבר קניתי ולא הכנתי כמובן, היא חלק מסט של מוצרי נייר ליומולדת של דמויות "בל אנד בו". גם ההזמנה היתה עם הדמויות הנ"ל, שקיות ההפתעות, חלק מהצלחות והכוסות החד פעמיות (דבר שאני אוהבת לאסוף בכל מיני גיחות חו"ל או סתם ככה כשנתקלת בחמודים, "שיהיה", יחד עם עטרות נייר (מנג'טים) שונות ומשונות לקאפקייקס).



בד עם דוגמת מקרונס כמפת שולחן



פפיונים מבד שהכנתי תיק תק תלויים על אטבי כביסה, מחכים לפרימה (כדי שאוכל להשתמש בבדים לדברים מועילים יותר, לא חתכתי אותם, קיפלתי למלבנים ותפרתי בתכים רחבים)


ניפחתי בלונים בהלים והפרחתי לעבר התקרות הגבוהות של חדרי המקום





זיגזים מגזרי קרטון צבעוני (השאריות של פרחי הקרטון מהצבעים שפחות אהבתי...)



הפעם לקחתי מפעילה שעשתה הפעלה מוזיקלית בעיקר בעברית + המחזה בשיתוף הילדים של הסיפור "תירס חם". 
הכנתי רעשנים לכולם מקלחי תירס מפלסטיק שמילאתי באפונה יבשה, אותם רשרשו לצלילי "בים בם בם, תירס חם". הנה קצת מהתירס ומשיירת הילדים (הממטושטים) עם עגלת הבובות, החצצורה והתלת אופן שלא השגנו -;)



ולגולת הכותרת, שהרי דיברתי על אביב - רוב המסיבה כולל הארוחה התנהלה בחצר המקסימה של המקום שקישטתי קלות בלמפיונים צבעוניים, שרשרת דוייליז מנייר שהכנתי וכל מיני טולים צבעוניים תלויים על העצים.  מזג האוויר היה מושלם פשוט, ואף אחד לא רצה ללכת הביתה בערב.





שרשרת מפיות נייר (דוייליז)




וכסא כלת השמחה מקושט בזר בדי טול צבעוני, שהיה צריך לשכנע אותה בהתחלה לשבת דווקא עליו...









ועוגת היומולדת (שלא החליטה בדיוק אם היא עוגת אוצר או אולי בריכת כדורים) כשבל אנד בו מהלכים עליה








שולחן ההורים לפני עריכתו ובמהלך (בשלמותו כבר לא צילמנו מרוב הלחץ...)






בסיום הארוחה המפעילה עשתה קעקועי נצנצים לכולם, אין ספק שזה היה הלהיט מבחינת הילדים כולל הילדות הגדולות ממש...







עוד קצת מהאווירה - האחות הגדולה בפוזת נערת פנימיה משוויץ על הפסנתר של המקום





 
שלום שלום בלון לבן, להתראות בפוסט הבא:)




9 תגובות:

  1. שיואו.
    את עושה לי קוצר נשימה.
    את עושה לי לדבר כמו פרחה עילגת.
    בחיי שזה נראה כאילו זה ז'ורנל.

    השבמחק
  2. וואו, מקסים! הכל!
    הצילומים, הילדים, הקישוטים, האפיה... כל!!

    השבמחק
  3. ולמה למה את מבליחה פעם בחצי שנה???? הכול פשוט מהמם. זה שחידשת את הבאנר אומר שיש תוכניות לכתוב לעיתים קרובות יותר?

    השבמחק
    תשובות
    1. כן, אני תמיד בשאיפה כזו ;-) אבל בהחלט זה שחידשתי את המראה/הבאנר אמור לגרום לי לעשות את זה על בסיס יותר קבוע סוף סוף. והמון תודה!

      מחק
  4. מה שריבי אמרה......

    מהמם, אני שמחה תמיד לראות פוסט חדש שלך!
    אל תעלמי!!!!!!!

    השבמחק
    תשובות
    1. גם אני שמחה לראות תמיד תגובה שלך:) (חייבת להכניס אייקונים לתגובות, נמאס לי מהסמיילי סוגריים הזה חח)

      מחק